מְרַק אֶבֶןסִפּוּרֵי עַמִּים בַּחֲרוּזִיםלְאַחַר שְׁנַת חֹרֶף אֲרֻכָּה, הַדֹּב הִתְעוֹרֵר.הוּא לֹא אָכַל כָּל הָעוֹנָה וְחָשׁ חַלָּשׁ בְּיוֹתֵר.הוּא נֶעֱמָד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, פִּהֵק וְנִמְתַּח, וְאָמַר לְעַצְמוֹ "אֲבוֹי לִי, אֲנִי רָעֵב כָּל כָּךְ..."*הוּא חִפֵּשׂ עַל הָעֵצִים וְגַם עַל הָאֲדָמָה, אַךְ לֹא מָצָא פֵּרוֹת וְלֹא תַּפּוּחַ אֲדָמָה.הוּא חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ, הָיָה כְּבָר מְיֹאָשׁ, אַךְ לֹא מָצָא אֹכֶל וְאַף לֹא דְּבַשׁ.